על השירה
על השירה שִׁירָה דּוֹרֶשֶׁת הַקְרָבָה שֶׁל מַשֶּׁהוּ מִמְּךָ וּמִתְּחוּשׁוֹתֶיךָ, מִזְּמַנְּךָ וּמֵהַמַּשְׁאַבִּים. בִּגְלַל שֶׁשִּׁירָה צוֹרֶכֶת אֶנֶרְגְּיָה, הִיא מְתַדְלֶקֶת אֶת עַצְמָהּ מִכּוֹחוֹת נַפְשְׁךָ. לְעִתִּים מִתְחַשֵּׁק לְךָ לִשְׁמֹר יוֹתֵר אֶנֶרְגְּיָה וְלָכֵן אֵינְךָ כּוֹתֵב שִׁיר אוֹ שֶׁלִּפְעָמִים זְמַנְּךָ נִשְׁאַר כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ וְהֶחְלַטְתָּ לָנוּחַ. בְּכָל פַּעַם מַשֶּׁהוּ נוֹסָף בָּא לִידֵי בִּטּוּי, מַחְשְׁבוֹתֶיךָ מִתְאַרְגְּנוֹת אַךְ נִשְׁאָרוֹת בְּרֹאשְׁךָ. אִם הִנְּךָ פָּנוּי תֵּן זְמַן לְמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, עֲקֹב אַחֲרֵיהֶן, תֵּן לְהֵן זְמַן שֶׁדָּרוּשׁ לָהֶן לְהִתְבַּשֵּׁל בַּדַּפִּים. לִפְעָמִים עֶצֶם מַעֲקָבְךָ אַחֲרֵי מַחְשָׁבוֹת הוּא פְּעֻלָּתְךָ שֶׁרְצוּיָה לְךָ בְּיוֹתֵר עָדִיף לְךָ לַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶן מֵאֲשֶׁר לְהַשְׁאִירָן בְּלִי מַעֲקַב עַצְמִי כָּךְ יוֹצֵא לְךָ לְיַצֵּר יֶדַע אוֹדוֹת עַצְמְךָ. שִׁירָה מְחַיֶּבֶת אוֹתְךָ לְהַכִּיר בְּךָ עַצְמְךָ וּבְמָה שֶׁסְּבִיבְךָ מִשּׁוּם שֶׁהִיא בִּטּוּי לְיוֹמְיוֹמִ...